רועה גרמני / כלב זאב / German Shepherd

אחד הגזעים הכי מפורסמים ונפוצים בעולם, כלבי הזאב הם נאמנים, חכמים, אציליים וחברותיים, הם אינם נהנים מבטלה ולכן יעדיפו לקבל משימה לביצוע. בגלל רמת האינטליגנציה הגבוהה והיכולת לבצע פקודות מורכבות, הם משמשים למגוון מטרות בגופים בטחונים, שמירה והגנה וכמובן רעיית חיות משק.

משקל ממוצע 40 ק"ג | גובה ממוצע 60 ס"מ | תוחלת חיים ממוצעת 11 שנה

** אין מכירה של בעלי חיים **

טבלת מאפיינים של רועה גרמני

אחד הגזעים הכי מפורסמים ונפוצים בעולם, כלבי הזאב הם נאמנים, חכמים, אציליים וחברותיים, הם אינם נהנים מבטלה ולכן יעדיפו לקבל משימה לביצוע.

בגלל רמת האינטליגנציה הגבוהה והיכולת לבצע פקודות מורכבות, הם משמשים למגוון מטרות בגופים בטחונים, שמירה והגנה וכמובן רעיית חיות משק.

הם נוטים להיות חשדנים כלפי זרים ולכן צריך לקחת בחשבון שלעיתים לוקח להם זמן להוריד את המגננות הטבעיות.

במידה ואינם מקבלים כמות מספיקה של פעילות גופנית, הם עלולים להשתולל בבית ולהוציא אנרגיה על חפצים ורהיטים.

הם משילים את פרוותם בעיקר בעונות המעבר, לשמור על הבית נקי מפרווה, מומלץ להברישם על בסיס קבוע עם מסרק ולקלח לפי הצורך עם שמפו לכלבים, אך לא מומלץ לספר.

סרטון מצחיק על הגזע

הרועה הגרמני אשר מכונה גם כלב זאב בישראל או Alsatian באנגליה ובחלקים מאירופה, הוא בין עשרת גזעי הכלבים הפופולריים ביותר בארץ ובארה"ב והוא אחד מהגזעים המזוהים ביותר עם כלבים באופן כללי.

חלק מתהילת הגזע היא בזכות גור כלבים קטן שניצל מהפצצה בצרפת במלחמת העולם הראשונה ובא עם בעליו, גנרל אמריקאי בשם לי דאנקן, לארצות הברית שם עבר אילוף ולימים גדל להיות אחד הכלבים המפורסמים ביותר בעולם - רין טין טין.

כלב הזאב רין טין טין הופיע בעשרות סרטים ובשיא תהילתו קיבל יותר מ10 אלף מכתבי מעריצים בשבוע!

הרועה הגרמני החזיק משרות רבות לאורך ההיסטוריה, כלבי נחייה, כלבי מרדף אחר פושעים, כלבים לאיתור חומרים לא חוקיים, שירות בצבא, ראיית צאן ועוד.

הוא גיבור לאומי בארצות הברית, לעיתים קרובות הוא משמש ככלב חיפוש והצלה אשר חופר וזוחל בהריסות בניינים ובתים לאיתור ניצולים וב11 בספטמבר במרכז הסחר העולמי, כלבים אלו סייעו באיתור של אנשים אשר נפגעו בפיגוע.

לגזע יש חלק מהתכונות הטובות ביותר שיש לכלבים להציע אך הם לא מתאימים לכל אחד, במקור הם הורבעו לראיית צאן במשך כל היום, הכלב האנרגטי הזה צריך הרבה פעילות גופנית.

ללא כמות מספקת של פעילות, הוא עלול לפתח שעמום ותסכול אשר יתבטאו בצורות התנהגות לא רצויות כמו נביחות ולעיסה.

הגזע נחשב ליחסית חשדן, הוא כלב שמירה מעולה אבל הוא לא תמיד יגרום לאורחים או זרים להרגיש רצויים בבית שלכם.

חשוב מאוד לחשוף את הרועה הגרמני לכמה שיותר אנשים, חיות וסביבות שונות מגיל צעיר על מנת שיגדל להיות מורגל לסביבת בני אדם ובעלי חיים בסיטואציות שונות.

ישנם כמה הבדלים קלים בין רועים גרמניים שמקורם בארה"ב לבין אלו שבאים מגרמניה, האמריקאים כיוונו יותר ליצור כלב לתערוכות בעל מראה ייחודי של רועה גרמני ושמו פחות דגש על היכולות הטבעיות שמאפיינות את הגזע.

יש כאלו אשר טוענים שאלו שמגיעים ממגדלים אמריקאים רגועים יותר, אך הם איבדו חלק מהכישרונות שלהם ויש להם נטייה גדולה יותר לפתח חרדת נטישה.

מצד שני מרביעים גרמנים מגדלים למטרות עבודה, לפני שרועה גרמני משמש להרבעה בגרמניה, הוא צריך לעבור מספר רב של בדיקות גופניות ומנטליות על מנת לוודא שהוא עומד בסטנדרטים של הגזע.

אלו אשר מגיעים מגרמניה, נוטים להיות יותר אנרגטיים ובעלי אישיות חדורת מטרה, למרות כל זאת, הדרך היחידה לדעת איזה אופי יש לכלב שאתם מביאים היא לבלות איתו זמן ולהתרשם ממנו.

עובדות מעניינות על הגזע

רועה גרמני הוא לא הכלב בשבילכם אם אתם מחוץ לבית לפרקי זמן ארוכים, כאשר משאירים אותם לבד הם עלולים לפתח חרדה ושעמום והם עלולים להביע אותם בדרכים לא רצויות כמו נביחות, לעיסה של רהיטים וחפצים וגם חפירה של בורות.

הוא כלב פעיל וחכם, צריך להעסיק אותו במשחקי חשיבה/לימוד, משחק ועבודה.

אימון יומיים כמו ריצה קלה, זריקת פריזבי ושיעורי אימון על פקודות אילוף ותרגילים יעזרו לכם לשמור על הכלב בריא ושמח.

הם עלולים להיות מעט מרתיעים וחשדנים, בכדי לוודא שהם יגדלו להיות כלבים מחונכים, חשוב לחשוף אותם כאשר הם גורים למגוון סיטואציות, אנשים ובעלי חיים.

שיעורי אילוף כאשר הם גורים הם חשובים ביותר ולכן כדאי לדאוג שהם ילמדו לפחות את הפקודות הבסיסיות.

לרועה הגרמני יש נשירה מאסיבית, חשוב להבריש אותם לפחות 4 פעמים בשבוע ועדיף בכל יום, על הדרך תקנו שואב אבק איכותי כי אתם תזדקקו לו.

שימוש בכלוב אילוף יעזור לכם לאלף את הכלב לעשות צרכים בחוץ וגם יעזור לו להיות רגוע ושמח כאשר הוא נמצא לבדו.

יש להם מוניטין של כלבי שמירה נפלאים, אך אסור לקשור אותם למשך שעות ארוכות בחצר או באתר בנייה ולמען האמת לשום כלב לא מגיע יחס כזה.

קשירה ממושכת מובילה לתסכול ואגרסיביות.

הוא הכי שמח כאשר הוא במחיצת בני המשפחה בתוך הבית ועדיף שתהיה לו גישה לחצר גדולה בה יכול לשרוף קצת אנרגיה.

אילוף

מומלץ לחשוף אותם ולהרגילם להיות בחברת אנשים וחיות מחמד אחרות מגיל צעיר, בכדי שלא יפתחו התנהגות תוקפנית, זאת בשילוב עם אילוף נכון בשלבים הראשונים של חייהם יבטיחו שהם יגדלו להיות כלבים בוגרים מלאי חיבה, ביטחון ורצון לשייכות ותשומת לב מהמשפחה.

הם סובלניים ועדינים כלפי ילדים כל עוד גודלו ואולפו בצורה הנכונה, הם נוטים להיות שקטים בבית, להתבונן ולנתח את הסיטואציות השונות, יש לקבוע להם חוקים ולדבוק בהם בעקביות על מנת שלא ינסו לשפר את מעמדם בהיררכיה של המשפחה.

הם ידועים בתור כלבים נוחים לאילוף אשר מסוגלים להגיע לרמות ציות גבוהות מאוד, עם המאלף הנכון יתקבל כלב ממושמע להפליא ובן לוויה נהדר.

במידה ויגדלו קשורים לגדר או יבלו את מרבית זמנם בחצר לבדם הם יגדלו להיות תוקפניים ואגרסיבים.

מאמרים נוספים לאילוף כלבים

שיגרת טיפוח והיגיינה של רועה גרמני

הגזע במקור תוכנן לרעיית צאן בתנאי מזג אויר קיצוניים, הפרווה הכפולה שלהם מתאימה בצורה מושלמת למשימה, הפרווה מגינה על הכלב מגשם ושלג וכך מפחיתה את כמות הלכלוך שהיא צוברת.

סוגי הפרווה מגוונים כמו הצבעים שלהם, לחלקם יש פרווה ארוכה אך האורך האידיאלי הוא בינוני.

הפרווה חיצונית צפופה עם שערות ישרות ששוכבות קרוב לגופם ולפעמים גם בצורה גלית.

הפרווה יכולה להיות בשלל תבניות וצבעים כמו שחור, שחור וקרם, שחור ואדמדם, שחור וכסוף ועוד.

הרועה הגרמני משיל פרווה לאורך כל השנה ובחילופי העונות הקצב מתגבר בצורה משמעותית.

אם אתם לוקחים רועה גרמני תהיו מוכנים לזה שיהיו לכם שערות שלו בכל רחבי הבית וכמובן גם על הבגדים.

אין פתרון קסם לנשירה, יש להבריש ולסרק את הכלב לפחות 4 פעמים בשבוע וכדאי לתת לו אוכל מזין ובריא שעמוס בחומצות שומן חיוניות, ניתן גם לשלב תוספי תזונה כגון שמן דגים שמפחית משמעותית את הנשירה ונותן ברק לפרווה.

לא כדאי לרחוץ את הרועה הגרמני לעיתים קרובות מדי כי זה עלול לפגוע בשכבת השומן שנמצאת על הפרווה והעור שלו ושומרת על הלחות והשלמות שלהם, להשתמש רק בשמפו יעודי לכלבים ששומר על רמת הPH(חומציות העור) מאוזנת.

חשוב לעקוב אחר אורך הציפורניים ולקצוץ אותן לפי הצורך, לרוב כלב פעיל לא יצטרך קיצוץ מכיוון שהוא משייף את הציפורנים במהלך ריצות וחיכוך עם הקרקע.

מומלץ לצחצח להם את השיניים עם משחה מיוחד לכלבים וגם להוסיף מי פה למי השתייה על בסיס קבוע.

אפשר גם לתת להם חטיפים או צעצועים דנטליים אשר מנקים את השיניים מאבנית ושומרים על בריאות החניכיים.

איך כלב זאב מסתדר עם ילדים וחיות מחמד?

רועה גרמני שקיבל חשיפה לילדים מגיל צעיר אמור להסתדר איתם מצוין, הגזע מעולה עם ילדים והוא יכול להיות בייביסיטר וגם שומר.

הוא יכול להיות עדין מצד אחד ומגונן ותקיף מצד שני.

מדובר בכלב גדול אשר יכול בטעות להפיל או להעיף ילד קטן אם יתלהב יתר על המידה וישכח לרגע את הבדלי הגודל.

הם לרוב מאופקים באופי שלהם, אך חשוב להיות בקרבת מקום ובהשגחה כאשר הילדים משחקים עם הכלב.

אל תצפו מהם להיות נחמדים לילדים שהם אינם מכירים, צריך להרוויח את האמון שלהם.

הגזע יכול להיות בשלום עם כלבים וחיות מחמד אחרות כל עוד הם התרגלו ונחשפו אליהם כאשר היו גורים.

להביא רועה גרמני בוגר לבית בו יש כלבים נוספים וחיות מחמד יכולה להיות משימה יותר מאתגרת ויתכן ותאלצו להיעזר במאלף מומחה.

אופי הגזע

הגזע יכול להיות קצת מרוחק אך לרוב לא יהיה אגרסיבי, הם כלבים מאופקים והם לא מתחברים לאנשים במהירות אך כאשר הם כן מתחברים אליכם הם נאמנים ביותר.

עם בני המשפחה הם נינוחים ורגועים אך כאשר הם מאוימים הם יכולים להיות כוחניים ומגוננים ולכן הם כלבי שמירה מעולים.

הגזע החכם והקל לאילוף הזה נהנה כאשר יש לו משימה לבצע.

הם יכולים לעבור הכשרה על מנת למלא כמעט כל משימה, החל מעזרה לחירשים ועד לאיתור חומרי נפץ.

הדבר היחיד בו הם לא מצטיינים הוא להיות לבד בבית למשך פרקי זמן ממושכים.

בלי החברה לה הם זקוקים ופעילות גופנית ביחד עם גירוי שכלי אשר יעשה שימוש באינטליגנציה שלהם, הם נעשים משועממים ומתוסכלים.

רועה גרמני שלא מקבל מספיק זמן פעילות גופנית עלול לתעל את האנרגיה העודפת לפעילות הרסנית ברחבי הבית, נביחות וחפירת בורות.

שלא בשונה מכלבים אחרים, חשיפה מוקדמת למגוון גירויים, בני אדם, חיות וסיטואציות יעזור להם לגדול ולהתמודד היטב עם שינויים ומצבים שונים.

טיפול ואחזקה של כלב זאב

במקור הגזע תוכנן לרעיית צאן כל היום והוא ללא ספק בנוי לפעילות ואקשן.

יש להם המון אנרגיה שהם צריכים לפרוק על בסיס יומי, אם תשאירו אותם בבית להרבה זמן בלי פעילות אתם יכולים לצפות לבעיות.

שעמום וחוסר פעילות מוביל לבעיות התנהגות כמו הרס, לעיסה ונבחנות.

הרועה הגרמני זקוק באופן נואש לפעילות גופנית גם בשביל הכושר הגופני וגם בשביל הגירוי המנטלי.

בדומה להרבה כלבים לרעיית צאן, הרועה הגרמני נוטה לנבוח, הנבחנות יכולה להפוך לבעיה כאשר הכלב משועמם ולכן מומלץ לאלף אותו לציית לפקודת "שקט" שתגרום לו להפסיק.

הם אוהבים ללעוס דברים ויש להם לסת חזקה ביותר שמסוגלת להרוס חומרים קשיחים מאוד.

אם הם בוחרים בדבר הלא נכון ללעוס אותו, הם יכולים לגרום לנזק לשיניים שלהם או לבלוע משהו שיכול לגרום להם לחוש ברע ואפילו להחנק.

תעזרו לכלב שלכם ולחפצים האישיים שלכם על ידי מתן אספקה קבועה של צעצועים ועצמות לעיסה כדי שיוכל לבדר את עצמו בצורה בטוחה ובריאה.

ההיסטוריה של גזע הכלבים

הרועה הגרמני הוא גזע יחסית חדש אשר ראשיתו באיזור שנת 1900, ממציא/יוצר הגזע הוא קפטן מקס סטפניץ, חייל בחיל הפרשים של צבע גרמניה אשר שם לעצמו מטרה להרביע כלב גרמני לראיית צאן.

מאות שנים לפני שסטפניץ הגיע, חקלאים אירופים הסתמכו על כלבים להגן ולרעות את העדרים שלהם.

חלק מהכלבים היו ידועים לשמצה בזכות יכולות הרעייה שלהם, רועה צאן היו נודדים למרחקים במשך ימים על מנת להרביע את הנקבות שלהם עם הכלבים המוכשרים הללו.

הקפטן שם לב שאף אחד לא פיתח גזע ספציפי גרמני לראיית צאן, ולכן כאשר פרש מהצבא הוא פצח בקריירה השניה שלו כמגדל כלבים, הוא עשה ניסויים על מנת ליצור את הגרסא המוצלחת ביותר של כלב גרמני לרעיית צאן.

סטפניץ למד טכניקות הרבעה מהאנגלים והתרשם לטובה מכלבי הרעייה שלהם, הוא נדד ברחבי גרמניה על מנת לאתר כלבי רעייה גרמנים שיהיו מועמדים להרבעה עבורו, הוא ראה גזעים רבים אשר היו אתלטיים, חכמים ובעלי מסוגלות.

מה שהיה חסר לו הוא גזע שהיו לו את כל התכונות הללו יחדיו, באחד הימים של 1899, הוא ראה בתערוכת כלבים כלב בעל מראה דומה לזה של זאב אשר צד את עיניו.

הוא קנה את הכלב הקטור ולאחר מיכן שינה את שמו להורנד גראפט, מבנה גופו העוצמתי והאינטליגנציה של הכלב הרשימו את הקפטן כל כך שהוא החליט להקים מועדון של כלבים שהם צאצאים של אותו הכלב.

למרות שהתכוון שהגזע ישמש לרעיית צאן, ככל שגרמניה נעשתה מדינה תעשייתית יותר סטפניץ הבין שצורך זה ילך ויפחת עם הזמן.

הוא היה נחוש שהגזע שלו יהפוך להיות של כלבי עבודה ולכן החליט שעתידו של הגזע הוא בשירות המשטרה והצבא.

על ידי שימוש בקשריו בצבא הגרמני, סטפניץ שכנע את ממשלת גרמניה להשתמש בגזע.

בזמן מלחמת העולם הראשונה, הרועה הגרמני שימוש בתור כלב סיוע לצלב האדום כשליח, מחלץ, שומר, נושא אספקה ועוד.

למרות שהיו בארה"ב רועים גרמנים לפני מלחמת העולם הראשונה, הם לא היו מאוד פופולריים ורק אחרי המלחמה הם זכו לכבוד גם בארצות הברית בזכות האומץ והחוכמה שלהם, חלק מהחיילים חזרו הביתה עם כלבים כאלו מגרמניה.

למרות שבעלי הברית התרשמו לטובה מהיכולות של הרועה הגרמני, הם לא היו מרוצים מהשורשים הגרמנים שלו.

בתקופת המלחמה היה אנטגוניזם כלפי כל הדברים שבאו מגרמניה וב1917 אגודת הכלבים האמריקאית שינתה את שמו של הגזע לכלב רועה, באנגליה הגזע נקרא אלסטיין וולף.

בארה"ב חזרו לשם המקורי ב1931 ורק ב1977 אגודת הכלבים האנגלית שינתה חזרה את השם לרועה גרמני.

סטפניץ נשאר מעורב בפיתוח הגזע, ובשנת 1922 הוא נעשה מודאג לגבי חלק מהתכונות שהכלבים החלו לפתח, לחלקם היה אופי נרגז ונטייה לריקבון שיניים.

הוא פיתח מערכת של בקרת איכות קפדנית: לפני שכלב נבחר להרבעה, הוא היה צריך לעבור מספר רב של בדיקות ובחינות המודדות את האופי, האינטליגנציה, האתלטיות והבריאות הכללית.

מגדלי הגזע האמריקאים היו פחות קפדניים, ורצונם היה לגדל כלבים אשר יזכו בתערוכות בשל המראה החיצוני שלהם ולכן שמו פחות דגש על האופי והחוכמה.

לאחר מלחמת העולם השנייה, הפער בין הכלבים שגודלו בגרמניה לבין אלו שגדלו בארצות הברית גדל, בשלב זה המשטרה האמריקאית החלה לייבא רועים גרמניים מגרמניה על מנת לגייס אותם לשירותים בגלל שהכלבים האמריקאים הפגינו ביצועים נחותים בצורה משמעותית מאלו הגרמניים וסבלו מבעיות בריאותיות רבות.

במהלך העשורים האחרונים מגדלים האמריקאים החלו לייבא רועים גרמניים מגרמניה ולשים דגש על תכונות אשר יהפכו אותם לכלבי עבודה מעולים.

בעיות רפואיות נפוצות

מרבית הבעיות נובעות מגנטיקה של ההורים ולכן חשוב לקנות אותם מבית גידול מוסמך ולוודא כי להורים אין בעיות במבנה הירך 5 דורות אחורה, אך למרות זאת בגלל המגוון הגנטי הדל של כלבים גזעיים, גם זו אינה ערובה שלא יסבלו מדיסלפסיה של הירך.

מתן גלוקוזמין וכונדרואיטין על בסיס קבועה מגיל צעיר יכול לסייע ולפחית סיבוכים ובעיות בירך והאגן.

לגזע יש נטייה לסבול מפרעושים וקרציות בבגלל סוג הפרווה שלו, ולכן יש להקפיד על שימוש בחומרי הדברה בחודשים החמים בצורה קבוע ועיקבית.

תזונה

התזונה צריכה להתחשב בכך שהוא כלב גדול ואנרגטי שמוציא הרבה אנרגיה, יש להתאים את כמות האוכל בהתאם למשקל הכלב, כמות הפעילות שהוא מבצע, גילו, מצבו הרפואי והכרות אישית וניסיון עבר עם סוגי אוכל שונים וכמויות.

גזע זה נמנה עם משפחת הגזעים הגדולים וכמו שהוזכר לעיל הוא נוטה לסבול מבעיות רפואיות שקשורות למבנה האגן. ישנם מספר פרמטרים שיש צורך לבדוק אותם טרם רכישת מזון.